יותר חריג מהחריג 

גרמן אשירוב עבד כסבל במפעל מריאן פלסט.

משך שעות על גבי שעות, נשא אשירוב שקים של חומרי גלם במשקל 25 ק"ג כל אחד.

כך מידי יום, משך 15 שנה.

באחד הימים, תוך כדי הרמת השקים הכבדים, החל אשירוב לחוש כאבים באזור החזה. הוא פנה לרופא וקיבל המלצה לחופשת מחלה.

אולם אשירוב, נאמן לעבודתו, חזר תוך יומיים לעבודתו.

או אז, תקפו אותו שוב כאבים בחזה וקוצר נשימה.

אשירוב לא ויתר, המשיך לשאת את השקים עד לסיום יום העבודה. רק אז התפנה להתאשפז בבית החולים במחלקה קרדיולוגית עם אוטם בשריר הלב.

אשירוב פנה לביטוח הלאומי וביקש כי זה יכיר בו כנפגע עבודה.

לבנו איתך, אמרו לו נציגי הביטוח הלאומי, אבל לא נוכל להכיר בך כנפגע עבודה. אנו לא כופרים בכך שתנאי עבודתך קשים. להרים כל כך הרבה שקים כבדים במשך היום, זה לא עניין של מה בכך. גם לבנו לא היה עומד במשא הכבד.

אם כך מה הבעיה, הקשה אשירוב.

רק אירוע חריג בעבודה נחשב לתאונת עבודה, ניסו אנשי הביטוח הלאומי להסביר לו.

אתה זוכר ששרת הקליטה סופה לנדבר, צולמה כשהיא נושאת עציץ מחדרה של ח"כ רוחמה אברהם? אילו סחיבת העציץ הייתה פוגעת חס ושלום, בבריאותה של לנדבר, היא הייתה מוכרת כנפגעת עבודה. כי היא אינה מורגלת במשאות כבדים. אתה כן. אצל אנשים כמוך, כאשר ליבם פוקע מנשיאת משאות, אין מדובר בתאונה.  

מה ההיגיון, התייאש אשירוב.

ההיגיון שלך פשוט מידי, השיבו נציגי הביטוח הלאומי, לכן אינך מבין. אנו בטוחים ששופט יבין אותנו.

ואכן השופטת עידית איצקוביץ, מבית הדין האזורי לעבודה בנצרת הבינה גם הבינה. אולי גם סייעה העובדה שלפני מינויה, עבדה השופטת איצקוביץ בלשכה המשפטית של הביטוח הלאומי.    

כדי להכיר באוטם לב כפגיעה בעבודה, הסבירה השופטת, צריך להוכיח כי העובד עשה מאמץ פיזי בלתי רגיל ששימש טריגר להופעת האוטם.

אבל אני עושה כל הזמן מאמצים פיזיים בלתי רגילים בעבודה, טען אשירוב.

נכון, השיבה לו השופטת בסבלנות. דווקא משום כך, אם המאמצים הפיזיים פוגעים בבריאותך אתה לא זכאי לדבר. אדם שמפעיל בעבודה מאמץ פיזי בלתי רגיל כל הזמן צריך להוכיח שבזמן התקף הלב הוא הפעיל מאמץ עוד יותר חריג מהחריג.

באמת באותה תקופה היה לחץ מוגבר בעבודה, השיב לה אשירוב, אלה הימים הלחוצים של החודש לקראת פסח.

גידול בהזמנות ועבודה מוגברת בחודש מסוים של השנה, הם דבר מבורך, השיבה לו השופטת. אבל רק אירוע חריג ביום שבו חטפת אוטם בלב מזכה בהכרה.

כפי שהקורא מהיר המחשבה כבר מבין, אשירוב הפסיד במשפט. תביעתו נדחתה והוא עדיין לא הבין למה. האמת היא שגם אנחנו לא מבינים.

בריאותו של אשירוב נפגעה במהלך עבודה פיזית קשה. זו עובדה. אשירוב לא ביקש חסד. הוא שילם עשרות שנים דמי ביטוח לאומי, מתוך מה שהשתכר בזיעת אפו, כדי שהביטוח הלאומי ישמש לו משענת בעת צרה. למרות זאת בהגיע עת צרה, הוא נזרק מבית המשפט בלא כלום, מתוך פלפול משפטי שאין לו שום עוגן במציאות.

כל עוד התקף הלב נגרם עקב עבודתו הפיזית הקשה של אשירוב, מה זה בכלל משנה אם היה, או לא היה "אירוע חריג" בעבודה? ייתכן שאשירוב הרים את השק הכבד בצורה מהירה מידי, או שלא הספיק לשאוף די אוויר לפני הרמת השק. אולי היה מותש מהעבודה. אולי בטעות לא היו בשק 25 ק"ג אלא 30 ק"ג.

כשקראתי את פסק הדין עברו בי רעד ותחושה קשה: אם זו גישת בתי המשפט שלנו, הרי אין מי שיגן עלינו מפני עוולות הביטוח הלאומי. כולנו אשירוב.

22.10.2010 מסמך 834